In טקסט וצילום

על ההתבוננות

לפני הרבה שנים, כשרק התחלתי ללמד צילום, הגיעה אליי אישה להנחיה אישית, ציירת, שביקשה להתנסות בעוד ערוצי יצירה.
לבקשתה התחלנו מנושאים טכניים כמו הכרת המצלמה, מדידת אור. כאלה. (נושאים שאני לא מלמדת בדרך כלל בקורסים שלי).
אחרי שהשתלטה על הצדדים הטכניים, שלחתי אותה לצלם צילום אחד שיהיה בו סיפור.
ואז, במפגש הבא, היא הביאה צילום שצילמה ברחוב.
צילום נחמד, בסדר כזה.
כששאלתי אותה מה הסיפור, היא אמרה לי, הילד שמתנדנד בנדנדה.
אהממ… ילד ונדנה היו בתמונה, אבל הם היו כמו שני זבובונים קטנטנים בתוך ים של פרטים.
והאיש שיושב על הרצפה, נשען על קיר שבין שתי חנויות, ראשו שמוט, התכוונת לצלם אותו?, שאלתי.
לא…
עכשיו,
מדובר בציירת, שמבינה בקומפוזיציה, בצבעוניות, איך היא לא שמה לב? איך היא צילמה רק את מה שעניין אותה ולא ראתה את כל מה שמסביב?
התשובה פשוטה ומאוד מורכבת.
עבודת צילום משמעותית בסיסה בהתבוננות.
התבוננות עמוקה, מדוייקת.
זו נקודת ההתחלה של מסע עבור מי שמעוניין/ת להפיק מהמצלמה ערך אישי, אמנותי, יצירתי ורגשי.

Share

אולי גם זה יעניין אותך

אין תגובות

תגובה