In אישי

זעם חגיגי

תקראו לי שמאלנית.

עשרים חבילות של פיתות, 4 קופסאות קורנפלקס, אינספור ערימות של לחם.
באיזשהו רגע הפסקתי לספור. וזה רק בסיבוב ממש קצר, בשכונה שלי. לא שכונת פאר, גם לא שכונת עוני.
אנשים לא גומרים את החודש, ילדים הולכים לבית הספר רעבים, משפחות שלמות ישנות באוהלים ברחוב, ניצולי שואה חיים בעוני מחפיר.
ואנשים, בשם השם או אגדה אורבנית כלשהי שורפים, משמידים וזורקים לפח כמויות של אוכל. כי הוא טמא, חמץ, או איך שתקראו לו.

תקראו לי כופרת.

למה אסור לי לקנות "חמץ" בסופר, למה מסתירים לי אותו?
וכן, אני יכולה להתאפק ולא לאכול חמץ שבוע שלם וגם יותר. זה לא העניין.
העניין הוא הכפיה.
שאני לא יכולה להחליט מה אני אוכלת.

 תקראו לי פמינסיטית קיצונית

טרפת הנקיון,
זו לא עוד דרך למשטר נשים?
להחזיר אותן למקומן: לנקיונות, לתחזוקת הבית. ראיתי כל כך הרבה נשים בשבוע האחרון סחוטות, חסרות חיים, שרק מדברות על כמה הגוף כואב להן, על כמה הן רוצות כבר לנוח. (בקבר, מותק, תנוחי בקבר. סיימת לנקות? עכשיו תתחילי לבשל…)

 

לא היה אמור להיות כאן איזה עניין עם יציאה מעבדות לחירות

חתולים יאכלו הרבה חמץ בשכונה

אני מעריכה שהרבה חתולים יאכלו קורנפלקס בימים הקרובים

אה, כן, חג שמח

Share

אולי גם זה יעניין אותך

אין תגובות

תגובה

שינוי גודל גופנים